קָרְנִיזְם הוא מערכת האמונות המוסווית, או האידאולוגיה, שמביאה אנשים לאכול בעלי חיים מסוימים. קָרְנִיזְם הוא למעשה ההיפך מצמחונות או טבעונות: “קָרְן” פירושו “בשר” או “בשרי” ו”איזם” מציין מערכת ערכים או אמונות. רוב האנשים רואים באכילת בשר גזירת גורל, ולא משהו שנתון לבחירה. בני תרבויות שונות ברחבי העולם בהן צורכים בשר, בדרך כלל לא עוצרים להרהר מדוע אכילת בשרן של חיות מסוימות מגעילה אותם – בעוד אכילת בשרן של חיות אחרות מעוררת תיאבון בעיניהם, ולמה הם אוכלים את בשרם של בעלי חיים מלכתחילה. עם זאת, כאשר אכילת בשר אינה הכרח הישרדותי, כפי שהוא המצב במרבית העולם כיום, מדובר בבחירה שעושה האדם – ובחירה נובעת בהכרח ממערכת אמונות וערכים.
אנו מכירים בכך שהימנעות מאכילת חיות נובעת ממערכת ערכים מסוימת, ולפיכך הוטבע המונח “צמחונות” לפני מאות שנים. אנחנו לא מכנים צמחונים “אוכלי צמחים”, היות ואנחנו מבינים שבחירה תזונתית זו היא שיקוף של משהו עמוק יותר: אידאולוגיה העומדת בבסיסה של הבחירה התזונתית הזו, לפיה אכילת בעלי חיים היא לא מוסרית ולא ראויה. למרות זאת, אנחנו עדיין מכנים את מי שאינם צמחונים “אוכלי בשר”, כאילו המעשה של אכילת בשר מנותק ממערכת אמונות וערכים, כאילו צמחונים הם היחידים שמביאים לשולחן את האמונות והערכים שלהם. בכל זאת, הסיבה שאנשים אוכלים פרות אבל לא כלבים, למשל, היא כי יש להם למעשה מערכת אמונות מסוימת כשמדובר באכילת בעלי חיים.
מדוע, אם כן, לא הוטבע המונח “קָרְנִיזְם” עד עכשיו? אחת הסיבות לכך היא משום שקל יותר לזהות אידאולוגיות ככאלו כאשר הן מחוץ לנורמה. סיבה הרבה יותר חשובה לכך, עם זאת, היא שקָרְנִיזְם הוא האידאולוגיה הדומיננטית – אידאולוגיה נפוצה ומושרשת כל כך עד כי עקרונותיה נחשבים כ”הגיון פשוט”, “הדברים כפי שהם”, ולא כאוסף של דעות רווחות ותו לא.
קָרְנִיזְם הוא גם אידאולוגיה אלימה, המבוססת על ניצול. היא מבוססת על אלימות אינטנסיבית, נרחבת, ובלתי הכרחית, כלפי בעלי חיים. גם הייצור של מוצרי בשר (ומוצרים אחרים מן החי) בשיטות “הומניות” – שהוא אחוז זעום של הבשר המיוצר כיום בעולם, כרוך בניצול בעלי חיים ובאכזריות. עמודי התווך של הקָרְנִיזְם עומדים לכן בניגוד לערכים של מרבית בני האדם, שלא היו תומכים ביודעין בניצול של אחרים, או תומכים באלימות כלפי יצורים חשים. היות וכך, מחויבת המערכת הקרניסטית להסוות את עצמה, בדיוק כמו אידאולוגיות אלימות ומנצלות אחרות, על מנת להבטיח את תמיכת הציבור בה. ללא תמיכה ציבורית, המערכת הקרניסטית תקרוס.
אוכלי כל, טורפים, וקרניסטים
בדיוק כפי ש”אוכל בשר” הוא ביטוי בלתי מדויק ומטעה כדי לתאר את מי שאינו צמחוני, כך גם מונחים נפוצים אחרים, כמו “טורף” (קרניבור) או “אוכל כל” (אומניבור) נופלים באותה המלכודת. מונחים אלה מחזקים את ההנחה כי אכילת חיות היא דבר “טבעי” – אחד המיתוסים המושרשים והמפתים ביותר המשמשים להצדקת קָרְנִיזְם. “אוכל כל” ו”טורף” מתארים מאפיין פיזיולוגי – לא בחירה אידאולוגית: אוכל כל הוא בעל חיים, אנושי או בלתי אנושי, שיכול להיזון הן מן הצומח והן מן החי, בעוד טורף הוא בעל חיים שחייב להיזון מן החי על מנת לשרוד.
מהסיבות שהוזכרו לעיל, “קרניסט” הוא המונח המתאים ביותר לתאר אנשים שאוכלים בעלי חיים. “קרניסט” לא נועד לשמש כמילת גנאי, אלא לספק תיאור הולם של המציאות, לתיאור מי שפועל על פי העקרונות של “קָרְנִיזְם”. זאת, בדיוק כמו ש”קפיטליסט”, “בודהיסט”, או “סוציאליסט” למשל, משמשים לתאר את מי שפועל בהתאם לאידיאולוגיות אלו בהתאמה. בצד שם התואר המתאר “צמחונים”, זה רק הגיוני שיהיה בידינו גם שם תואר עבור אלה אשר התנהגותם משקפת את מערכת האמונות המנוגדת.
“קָרְנִיזְם”, עם זאת, שונה מ “איזמים” אחרים, שכן בהיותו מוסווה רוב הקרניססטים אינם מזהים עצמם ככאלה. הפרדוקס של הקָרְנִיזְם הוא, אם כן, שאנשים רבים הם למעשה קרניסטים מבלי ידיעתם. יתר על כן, למרות שהמונח הוטבע כדי לספק שיקוף מדויק יותר של המציאות ותו לא, הוא גורם לעתים לאי נעימות – כנראה משום שברמה זו או אחרת, הטבח המיותר של בעלי חיים למזון גורם בעצמו לאנשים לחוש אי נעימות.
מנגנוני ההגנה הקרניסטים
אידאולוגיות כגון קָרְנִיזְם משמרות את עצמן בחיים על ידי שהן מלמדות אותנו לא לחשוב או להרגיש כאשר אנחנו מיישמים את עקרונותיהן. לשם כך, הן מגייסות סט של מנגנוני הגנה, שפועלים במישורים החברתי והפסיכולוגי גם יחד. “מנגנוני ההגנה הקרניסטים” מסווים את הסתירות בין הערכים שלנו ובין האופן שבו אנחנו מתנהגים, ומאפשרים לנו בכך לעשות דברים החורגים ממה שאנחנו בדרך כלל רואים כדבר הראוי לעשות.
מנגנון ההגנה העיקרי של המערכת הקרניסטית הוא ההסוואה שלה, והדרך העיקרית שלה להישאר מוסווית היא הישארותה עלומה ונטולת שם. אם אנחנו לא קוראים לה בשם, אייננו יכולים להבחין בה, ואם אייננו יכולים להבחין בה – איננו יכולים לדון בה ולאתגר אותה. יתר על כן, לא זו בלבד שהאידאולוגיה מוסווית, אלא שגם קורבנותיה מוסווים: מליארדים של בעלי חיים שנמצאים רחוק מן העין, ולכן באופן נוח כל כך גם מחוץ לתודעה הציבורית; איכות הסביבה, שמתדרדרת יותר ויותר; העובדים המנוצלים קשות בתעשייה, במפעלי האריזה והמשחטות; וצרכני הבשר, הנמצאים בסיכון מוגבר לחלות בכמה מהמחלות הקשות ביותר בעולם המתועש, ושאומנו להתנתק פסיכולוגית ורגשית מן האמת של החוויה שלהם בכל האמור לאכילת בעלי חיים.
ההסוואה הזו, עם זאת, היא רק קו ההגנה הראשון של בביצורי הקָרְנִיזְם, והיא רחוקה מלהיות מושלמת. כאשר היא באופן בלתי נמנע נכשלת, המערכת צריכה גיבוי. לפיכך מלמד אותנו הקָרְנִיזְם להצדיק אכילת חיות, והוא עושה זאת על ידי הצגת מיתוסים באשר לאכילת בשר (ומוצרים אחרים מן החי) כאילו היו עובדות: אכילת בעלי חיים היא נורמלית, טבעית, והכרחית. שלושה מיתוסים אלה התמסדו, הם אומצו על ידי – ומתוחזקים על ידי – כל המוסדות החברתיים הגדולים, החל במשפחה וכלה במדינה. אולי באופן בלתי מפתיע, שלושה מיתוסים אלה גויסו במהלך ההיסטוריה כדי להצדיק גם אידאולוגיות נצלניות ואלימות אחרות (עבדות, דומיננטיות גברית, וכד’).
הקָרְנִיזְם מגן על עצמו גם על ידי עיוות התפיסות שלנו אודות בשר ואודות בעלי החיים שאנחנו אוכלים, כך שנרגיש בנוח מספיק כדי לעשות זאת. אנו לומדים, למשל, להציג חיות כאובייקטים (אנו מתייחסים לתרנגולת, לדוגמה, כמשהו, ולא מישהו) וכאבסטרקציות חסרי ייחוד או אישיות (למשל “חזיר הוא חזיר וחזירים הם כולם אותו הדבר”). אנו לומדים גם ליצור קטגוריות נוקשות במוחנו כדי שנוכל להכיל רגשות והתנהגויות שונות מאוד כלפי מינים שונים של בעלי חיים (למשל, שבשר בקר הוא טעים אבל בשר כלב הוא מגעיל; שפרות הן למאכל אבל שכלבים הם חברים שלנו).
ישנן מספר מנגנוני הגנה אחרים אשר חופפים ותומכים את אלה שמוזכרים כאן, אבל כולם נועדו כדי לשרת מטרה אחת: לחסום את המודעות שלנו ואת האמפתיה שלנו כאשר מדובר בבעלי חיים במשקים ובמוצרים שהופקו מהם. עם זאת, המודעות למנגנוני ההגנה הקרניסטים, מפחיתה את הפגיעות שלנו להשפעתם; אנו יכולים לצאת אל מחוץ למערכת ולהסתכל על הנושא של אכילת בעלי חיים בעיניים פקוחות, ולא דרך העדשה של הקָרְנִיזְם.
* במקור – שלושת ה-N-ים: נורמלית (Normal), טבעית (Natural) והכרחית (Necessary).
