אומר זאת כבר בהתחלה, ללא כחל ושרק: כל חברה אנושית המנצלת בעלי חיים בכל דרך שהיא להנאותיה ולעינוגיה הפרטיים – מתכשירים קוסמטיים, דרך לבוש וכלה במזון – היא חברה שאין צידוק מוסרי לקיומה. זוהי חברה ששמטה את הבסיס המוסרי לקיומה, ולכן היא באופן אינהרטי, בלתי נמנע, אלימה, רוויית שנאה, הפרדה וניתוק רגשי גמור. ממש כשם שמדינת ישראל שמטה את הבסיס המוסרי לקיומה מרגע שהחלה לשלוט בעם אחר ולהפוך, באופן עקבי, לכובש תוקפן – ובכך ניתקה את עצמה ממקורות ההזנה הנשגבים של התרבות היהודית – כך המין האנושי כולו מתקיים כשבסיסו הוא שקר. והשקר של כל הווייתו מתחיל בצלחת; במה שהוא טוען שהוא “חייב לאכול” כדי להתקיים. בנקודה בזמן שבה אנו נמצאים אין שום בסיס שפוי והגיוני לאכילת בשר ולכל מוצר מן החי. למען האמת, מעולם לא היה בסיס כזה, אולם כיום, בחברת שפע כמו שלנו, הדבר נכון מאי פעם, זועק בצורה המכאיבה ביותר לנוכח אינספור האלטרנטיבות הנפלאות המוצעות למאכלים המבוססים על תוצרתם של בעלי חיים אומללים. לא, אין שום בסיס שפוי והגיוני – למעשה, המוטיבציה היחידה לצריכת “מזון” שכזה היא אך ורק תאוות בשרים, תשוקה בלתי נשלטת ליהנות על חשבון אומללותו של יצור אחר. רבים טוענים שהאדם “צריך בשר, גבינות וחלב”, אולם אף אחד אינו משתמש בהם בצורה “תרופתית”, נכון? עושים מהם גלידות, שניצלים, שוקולדים, מעדני חלב, ממרחים; עושים מהם עונג גדול ואז מכנים זאת “מזון” חיוני למין האנושי; צורכים בשר וגבינות הרבה, הרבה, מעבר למה שהם, תיאורטית, היו אמורים להעניק לגופנו. מדוע? מכיוון שזה טעים, מכיוון שזה כיף, מכיוון שזה מגרה. אומר זאת שוב בבהירות רבה: כל חברה אנושית המנצלת בעלי חיים בכל דרך שהיא אינה יכולה להיות חברה שפויה, אינה יכולה להיות חברה טובה, ואין בה סיכוי ולו הקלוש ביותר להופעתה ולפריחתה של האהבה בקרבה.
רק טבעוני אדוק מגלה את האמת המרה, המחרידה – כשהוא יושב במסעדה, באינספור מסעדות, מעלעל בתפריט וחוקר את השף החביב לגבי שילוב מרכיבים מן החי במנות תמימות לכאורה. או אז מתחוור לו שהחברה האנושית כבר כמעט שאינה מסוגלת לאכול שום דבר על בסיס צמחי טהור. לכל דבר היא חייבת לדחוף את אותה אלימות חסרת רחמים, אלימות נאצית, מנותקת רגשית: פה חמאה, שם יוגורט, פה מרכיב בשרי, שם ביצה; אלימות בכל פינה. האדם הפך להיות כה מטורף עד שהוא כבר אינו יכול לקשר תזונה עם עולם הצומח. הוא מחשיב אוכל רק כשכלול בו מרכיב מן החי. אף ילד לא היה מסכים לאכול את חבריו המקסימים והמתוקים – הפרה, העגל, התרנגולת, האפרוח, הכבשה והטלה. אולם ההורים אינם מספרים לילד שזה מה שמונח על צלחתו. הם מחברים אותו, באטימותם הנוראית, אל תוך אותה שרשרת של אכזריות אנושית כוללת דרך בלוטות הטעם. הם מביאים אותו לידי התמכרות. הם קוראים לזה “שניצל” ולא פיסה מהגוף של תרנגולת חסרת אונים. הם קוראים לזה “מעדן” ולא חלב שנלקח מפרה שכל רצונה היה להניק את העגל שלה וכעת היא נאלצת, בעזרתם של הורמונים וחומרים נוספים, להפוך את עטיניה לספקים של יצור המוני. בשלב מסוים הילד מתקהה אף הוא. הוא אוכל “בשר” ולא “פרה”. ממש כשם שהגרמנים הנאצים הרגו “יהודים” ולא ילדים מתוקים וחפים מפשע, הוא כבר אינו מזהה חיים, וכך, בהתאם, מכניס לגופו מוות, אומללות, צער, את זעקתם הנשברת של העגלים כשהורגים אותם לאחר חיים חסרי כל משמעות והיגיון. הוא מגיע לרמות כאלה של אטימות שלבסוף הוא משתעשע לנוכח פרסומת שבה מציגים תמונה של פרה, כותבים “זו הפרה עדנה”, ובתמונה שלצדה מוצגת צלחת עם בשר וכתוב מתחתיה “אצלנו אין פרות קדושות”. מכל עבר הוא רואה בחנויות שווארמה איורים של חיות מחייכות, ואין לו שום בעיה עם זה. כך הוא מגיע לנתק הסופי מעצמו, מהחיים, מהעולם הטבעי; משוכנע שהוא בן אדם בעוד שבמציאות כל בסיסו המוסרי חבול אנושות, מרוסק.
אומר זאת בבהירות הרבה ביותר שרק אוכל: אדם אינו אדם כל עוד הוא מנצל בעלי חיים. מי שמנותק מהטבע במידה כזאת הוא בהכרח גם מנותק מאנושיותו, ולכן גם מנותק מהחיים, ובאופן בלתי נמנע גם מנותק מאלוהים – מאלוהיותו שלו עצמו ומכל תחושה של קדושה ממשית.
כיצד הגענו למצב שבו הלב האנושי הפך קר ואטום בפני מראות אושוויץ היומיומיים המקיפים אותנו: הלולים והרפתות, משאיות ההובלה, בתי המטבחיים? רגע לפני כן היו אלה חיות עדינות ויפות כל כך, ורגע אחרי כן הן תלויות, לאחר שתלשו את עורן, בסופרמרקטים, מוצגות לראווה ומעוררות את החיך… כאשר אנו מתחילים להתעורר למציאות זו של עולם שלם המתנהל תחת אפנו (ובתוך פינו), אנו מבינים שלעולם לא נוכל עוד להתלונן על העם הגרמני שידע על הזוועות והמשיך במנהגו. אנחנו, בדיוק כמוהו, מסתובבים עם דם על הידיים באדישות כבויה, מחייכים, מרגישים, נעלבים, שמחים, מעריכים אמנות טובה ומוחים על עוולות בחברה, אוהבים את ילדינו ושונאים את בעלי החיים, חושבים על עצמנו ומרחיקים ממחשבותינו אוכלוסיות שלמות הנגרסות שעה אחר שעה על ידי משחטה המונית המספקת את תאוותינו. רק עולם טבעוני לחלוטין יכול היה להיות עולם של שלום. לעולם לא נשיג שלום בינינו ושלווה בחיינו, כל עוד אנו מנצלים בעלי חיים לצרכינו המדומים. מי שאוכל מוות, חי מוות ומרגיש מוות בקרבו. רק עולם טבעוני – שבו בני האדם היו חיים לצד אחיהם ואחיותיהם בעלי החיים בשלום, באהבה ובכבוד – עשוי היה להצמיח שלום, אהבה וכבוד, בקרב המין האנושי. ומכיוון שעולמנו רחוק כל כך מטבעונות, הסיכוי שלנו לחיים של שלום הינו אפסי ביותר.
וכעת אומר גם את זאת במלוא הישירות: לא משנה מה יגידו מורים או מסורות מסוימות, אין רוחניות ללא טבעונות. וכל השאר הינו רק טיוח, הסתרה ושקר נורא. אינך יכול להיות אדם רוחני אמיתי, כל עוד אתה נהנה, חי ומתקיים, על חשבון אומללות של יצור אחר. כל הישגיך הרוחניים בטלים ומבוטלים, מפני שאתה למעשה יוצר קארמה ללא הרף. מדוע? מפני שקארמה, בהגדרתה הבסיסית והמהותית ביותר, היא הנאה על חשבון אומללותו של יצור אחר. בדוק בכנות: כיצד אפשר לאהוב כל עוד אתה רוצח ושותף לרצח? כיצד אפשר להעניק כל עוד אתה מכאיב ללא הרף? אם אתה מתעניין אמיתי ברוחניות, זכור את הסיפור של גאוטמה בודהא שחווה כאב ראש נורא והסביר לתלמידו שכאב הראש הזה הוא תוצאה של גלגול קודם שלו, שבו הוא הרג דגים למאכל מכיוון שהיה רעב. אלו הן רמות של עידון שבלעדיהן אין רוחניות אמיתית ולא תהיה. במובנים רבים, להשתחרר ממאכלי בשר, דגים, גבינות וחלב, פירושו להשתחרר מהעולם, ממה שהעולם מספר לך, מהשקר שהעולם הוא. העולם יעטוף עבורך את הרצח בצורה של נעלי עור מקסימות, סבון מענג לרחצה וגלידה נפלאה, ואתה תצטרך להפריד בין דימוי לבין ממשות. כך שבבסיסו של דבר, טבעונות היא גם חשיפת השקר המהותי של העולם – הפיתוי של הצורה אשר מחפה על היעדרם של יופי וטוהר אמיתיים, על היעדרה המוחלט והבלתי נתפש של נשמה.
הדבר הכואב ביותר בכל הסיפור הזה הוא העובדה שבאמת – אבל באמת – איננו צריכים מרכיבים מן החי כדי ליהנות ולהתענג וגם לא כדי להיות חזקים ובריאים. טבעוני יכול להיות חזק ובריא, ולמעשה, על פי מחקרים מדעיים מוצקים הוא לרוב – כל עוד הוא אוכל במודעות ובחוכמה – בריא וחזק הרבה יותר מצמחונים או מאוכלי בשר. אין דבר מגוחך ובור יותר מאשר השאלה הנדהמת המוצגת בפני כל מי שאומר שהוא טבעוני: “אז מה אתה אוכל? מה נשאר לך לאכול, חסה?”. השוק הטבעוני כיום מוצף בשפע חסר תקדים ומענג ביותר. על כל מאכל טעים המתבסס על מרכיבים מן החי יש מאכל אלטרנטיבי נפלא באמת. כך שהסיבה היחידה לצריכת מוצרים מן החי היא אגו טהור, בורות שחייבת להמשיך את עצמה מתוך שחצנות, יהירות וחוסר עניין בהתגברות על אינרציה של טמטום אינסופי. אני כותב בכוונה רבה במלים קשות וישירות שנועדו להכאיב. יתכן שהמחשבה האנושית המתוחכמת שרק רוצה להדוף תטען שמאמר זה אלים בעצמו, אולם בעידן כזה שבו כל קול שפוי נבלע בתוך ים של טירוף, מוטב לצעוק. ואת דחיפותה הרבה של הטבעונות חשוב ביותר לצעוק מעל הגגות ובכל דרך אפשרית. חשוב לעצבן, לאתגר, להטריד, ובאותה נשימה – גם להסביר לעומק ולהעניק חלופות הגיוניות ובריאות. אך אסור שנאפשר לנו, בני האדם, את המותרות שבטמינת ראשינו בחול. אסור, מפני שדווקא מה שמבדיל בינינו לבין החיות – שהוא כושר מודעות עצמית – הוא מה שאמור להפוך אותנו למשרתי הפלנטה ולא לבעליה. לנו יש היכולת לבחור באהבה ולהוביל את הפלנטה כולה אל תוך תרבות של אהבה, ואחריות זו מתחילה כבר בארוחה הבאה שלנו.
