בדיונים עם אנשים שאינם טבעונים – במיוחד עם אנטי-טבעונים באינטרנט, אלו שמכירים את הטענות של שני הצדדים, גם של התנועה לזכויות בעלי-חיים וגם של התנועה הנגדית – סוגיית “מתיחת הגבול” עולה לעתים קרובות כמעין ערעור על הטבעונות. אמנם זה נכון שטבעונים נמנעים מלקחת חלק בפרקטיקות מאד פוגעניות, כך הולך הטיעון, אולם בעקיפין, גם טבעונים שותפים לפגיעה רבה: בעלי חיים נהרגים על-ידי קומביינים וכלי תחבורה; חומרי הדברה טבעיים ומלאכותיים משמשים לייצור יבול; והרבה פעמים קשה לדעת איזו פגיעה הייתה עשויה להתרחש, אם ישירות בבעלי-חיים ואם בסביבה, בכל רכישה נתונה, אפילו כאשר מדובר בחנות טבע או בחוות גידול מקומית. כיוון שטבעונים לא הגיעו אל שלמות הטוהר באמנות של אי-פגיעה ואי-אלימות, אז זהו רק עניין של מתיחת גבול, ועד אשר אדם יצליח להגיע לשלמות מוחלטת של טוהר, אין לאדם לגיטימציה לבקר גבולות אחרים שאולי נמתחו. לבקר גבולות של אחרים זה להיכשל להכיר בחסרונות של עצמך בהגעה אל שלמות אפלטונית, ולכן זו – שלא נעז לומר – ‘צביעות’.
מתיחת גבולות יכולה להיות קשה בכל תחום מוסרי, וככל שהגבול משורטט בצורה מדויקת יותר, כך עולה בדרך-כלל כמות הקשיים שמתעוררים. עם זאת, הקושי שבלמתוח גבולות מדויקים לא צריך להרתיע אותנו מלחקור גבולות פחות מדויקים של כללי מוסר מינימאליים אשר יהיו (או אמורים להיות) סבירים עבור רובם המכריע של האנשים בחברה, גם אם הדבר יהיה כרוך בביטול מוחלט של תעשיות משק החי.
אנו קובעים כללי מוסר מינימאליים בחברה ומגנים עליהם באופן פילוסופי בקביעות בצורה של חוקים לגבי סוגיות כמו רצח, הריגה בשוגג, תקיפה, הצהרות מלחמה והגבלות מהירות, למרות שסוגיות אלה יכולות להיות קשות לקביעת גבולות בדיוק כמו סוגיות הנוגעות לבעלי-חיים. אף אחד מאיתנו לא “טהור” גם כאשר מדובר בהגנה על בני אדם מאכזריות וממוות; עדיין, אנו כן מותחים גבולות: אנחנו לא קניבלים; ורובנו לא תומכים במודע או בהנאה בשעבוד או רצח בני-אדם.[1]
אנחנו חייבים לקבוע כללים מינימאליים כאלה ולהגן עליהם באופן פילוסופי גם כשזה נוגע לבעלי-חיים. במקום זאת, יש לנו מדיניות מוסר רלטיבית (ושגויה) של “תנו לחיות” אשר מסרבת אפילו לדון על מתיחת גבול כשזה נוגע לבעלי חיים, זאת למרות הדמיון העצום שלהם אלינו במאפיינים הרלוונטיים מבחינה מוסרית: כושר חישה, אינטליגנציה תפיסתית (perceptual intelligence) ומודעות.
בהתחשב בקווי הדמיון הרלוונטיים ובהבדלים הלא רלוונטיים מבחינה מוסרית בין בני האדם ובעלי חיים אחרים, ובהתחשב בכך שאנחנו צפויים למצוא שלמות מוחלטת בהימנעות מפגיעה כמשהו סגפני מדי, או כמעט בלתי אפשרי מבחינה מעשית בחברה הנוכחית שלנו, טבעונות היא הבסיס שחובה עלינו לקדם ולחיות לפיו. טבעונות היא לא נקודת הקצה או המקסימום שאנחנו יכולים לעשות, במקום זאת, היא המינימום שאנו יכולים לעשות.
טבעונות היא במהותה הימנעות מלקחת חלק בניצול או הרג מכוון של יצורים לא-אנושיים. מניעה של מקרי מוות אנושיים בשוגג/במקרה כתוצאה מתאונות דרכים או פעולות משטרתיות – אפילו כשניתן לחזות את הקטל מראש – אינה נדרשת על ידי חוקים האוסרים על עבדות או רצח. באופן דומה, מניעה של מקרי מוות בשוגג/במקרה כתוצאה מתאונות דרכים או קציר יבולים – אפילו כשניתן לחזות את הקטל מראש – אינה נדרשת על-ידי טבעונות. במילים אחרות, מבחינת “קו הגבול”, זכויות בעלי חיים וההסתכלות המקבילה על טבעונות כבסיס מוסרי נמצאים בדיוק על אותה נקודה כמו חוקים האוסרים על עבדות ורצח של בני-אדם. חוקים האוסרים על עבדות ורצח בני-אדם אינם מתייחסים כלל למניעת פציעות וקטל מתאונות דרכים, או לכמה מאמץ עלינו להשקיע כדי להציל חיים של ילד פצוע, או להרג לא מכוון בזמן מלחמה מוצדקת של הגנה עצמית. אנחנו בהחלט צריכים לנקוט בצעדים מתאימים כדי להפחית עד כמה שניתן מקרי מוות שכאלה, אבל שוב, טבעונות היא רק תקן ראשוני ומינימאלי, לא התקן הסופי או הטוב ביותר.
בחירה לצרוך מוצרים מן החי היא בחירה ליטול חלק בניצול ובטבח מכוון של יצורים חשים. בהתחשב במגוון המזונות הרחב שעומד לרשותנו היום, אנחנו יכולים בקלות לסרב ליטול חלק בניצול וטבח שכאלה. במקרים רבים, כמו במקרה זה, מתיחת גבולות יכולה להיות מאוד במקום וניתן להגן עליה בחוזקה, במיוחד כאשר אדם מכיר בכך שהגבול שנמתח הוא רק תקן מינימאלי של הגינות, לא תקן מקסימאלי של טהרה.
[1] אם אדם גר ומשלם מסים באומה תעשייתית עם צבא חזק, כמו ארה”ב, הוא בהיסח הדעת ובעקיפין, ואני מקווה שבעל כורחו ולצערו, תומך בטבח של בני אדם חפים מפשע בצורה של מלחמה במדינות אחרות (אשר בד”כ פורצת מסיבות כלכליות; הסיבות הכלכליות נתפסות באופן שנוי במחלוקת גם כסיבות למען ‘הביטחון הלאומי’) ואספקת כלי נשק למיליציות אלימות, בדיוק כפי שטבעונים בהיסח הדעת, בעל כורחם ולצערם תומכים בטבח של בעלי-חיים חפים מפשע בכך שהם חיים ומשלמים מסים בחברה בה ניצול בעלי-חיים הוא חלק מובנה במערכת.
