פורסם: 3 בינואר, 2014
חסידי אומות העולם, אותם צדיקים שילדים יהודים במקומותינו מתחנכים על המופת שלהם, היו אנשים פנאטיים שביצעו מעשים קיצוניים. ההחלטה להציל יחידים ומשפחות מתחת לאפם של הנאצים באירופה הכבושה היתה לא רק אקט פנאטי קיצוני, אלא כמעט התאבדות. אני נוקט מטאפורה זאת, שמיד תקומם עלי חלק נכבד מהקוראים – כשייווכחו לדעת שהמאמר אינו עוסק ביהודים אלא בבעלי חיים; לא בילדים חפים מפשע, אלא בעגלים תמימים – רק כדי להמחיש, שלפעמים, נוכח מציאות בלתי נסבלת, אנשים מסוימים יורדים מהפסים ועושים מעשים שבעיני הרוב נחשבים קיצוניים ולא הגיוניים.
בכוונה אני לא מוסיף את ה”להבדיל אלפי הבדלות” ההכרחי, מאחר שאני לא עומד מאחורי ההסתייגות הזאת. אני זכאי להזדהות הרגשית המטלטלת שפוקדת אותי (בשבת שעברה ברפת קיבוצית, למשל), כשאני רואה עגלים עוללים שבעוד רגע יחשמלו, יקטעו את אבריהם ויערפו אותם, גם אם מדובר “רק” בבעלי חיים. אני מזדעזע לחשוב, שאת המעשה הבלתי נסלח הזה מעוללים, בין היתר, כדי שמבקר המסעדות של העיתון שבו אני כותב, יגייס בבוא השעה את השראתו הפיוטית, כדי לתאר את הצלי שהוכן על ידי שף עילאי מאחד מאותם עגלים מתוקים ונלבבים.
כמו בשביס זינגר, גם עלי מוטלת החובה להשוות את “זוגלובק” לטרבלינקה. כנראה שלבשביס זינגר, ליורופסקי ולי יש מנעד רגשי דומה, ואני לא רואה בעובדה הזאת פגם. להפך, הייתי אומר אפילו, שאני יכול להבין יותר לעומק את השואה “שלנו” דרך ההשוואה לשואת בעלי החיים, מכל מיני היבטים שיקצר המצע לפרטם, ושאף אינם ממין העניין.
אני מבקש בהזדמנות זו לנצל את הטור הפנאטי שלי, כדי לשכנע את חברי הוועדה הבין־משרדית שהוקמה על ידי ראש הממשלה – במטרה לבדוק את העברת סמכויות האכיפה של חוק צער בעלי חיים ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה – לבל יחמיצו את ההזדמנות שנפלה לידיהם. אין להגזים בשינוי שהם יכולים לחולל. משרד החקלאות, המייצג מטבע הדברים את תעשיות הבשר והחלב, עשה עד כה חוכא ואטלולא מזכויות בעלי החיים במשקים החקלאיים. שר החקלאות לא יכול להיות מופקד על שלומן של הפרות, כמו ששרי אריסון לא יכולה להיות מופקדת על בנק ישראל.
שינוי כזה, אם אמנם יקרה, אינו מעשה קיצוני כלל. לא חייבת להיות כרוכה בו שום נטייה צמחונית או טבעונית, רחמנא ליצלן. מותר לחברי הוועדה להיטיב את לבם בכרעי עוף, בשניצל או בשווארמה, תוך כדי הדיונים. כל מה שנדרש מהם הוא לתקן עיוות חוקי וממשלי, לבטל עוול משווע. החלטה נכונה וצודקת שלהם, שאין ספק שתתבע עמידה בלחצים מצד גורמים כלכליים לא מבוטלים, תהיה צעד קטן לאנושות, אבל צעד גדול לבעלי החיים.
הכתבה המודפסת (לחצו להגדלה):
